למה מבקשים ממועמדים ללימודי דרמה תרפיה ופסיכודרמה ללמוד מאות שעות משחק ותיאטרון עוד לפני תחילת הלימודים?

לא מעט אנשים פונים אליי ושואלים את זה. זו שאלה מצוינת, והתשובה נמצאת בכלי העבודה של המטפל.

כמו שמטפל במוזיקה צריך להכיר מוזיקה, ומטפל באמנות צריך להתנסות ביצירה, כך גם בדרמה תרפיה ובפסיכודרמה – המשחק, התיאטרון והיצירה הם לא רק אמצעי להעברת פעילות, אלא חלק מהשפה הטיפולית עצמה.

לכן, לפני שמבקשים ממטפל להזמין אדם אחר לעלות לבמה, חשוב שהוא יעבור את הדרך הזאת בעצמו.

במהלך שעות המשחק והתיאטרון לומדים הרבה יותר מטכניקות משחק.

אני כותב את זה גם מתוך הסיפור האישי שלי.

לכן אני מבין היטב מדוע מוסדות הלימוד מבקשים מהמועמדים להגיע עם רקע משמעותי במשחק ובתיאטרון. לא משום שהם מחפשים שחקנים טובים יותר, אלא משום שהם מבקשים להכשיר מטפלים שעברו בעצמם תהליך של התנסות, של גילוי ושל התפתחות.

כי כשאנחנו מזמינים מטופל להעז, לאלתר, לשחק, להיחשף ולגלות חלקים חדשים בעצמו – חשוב שגם אנחנו נכיר את הדרך הזו מבפנים.

כי מטפל בדרמה תרפיה או בפסיכודרמה לא עובד רק עם מילים. הוא עובד עם נוכחות, עם יצירתיות, עם ספונטניות, עם אומץ, עם הקשבה, ועם היכולת להיות בתוך אי־ודאות. את כל אלה קשה ללמוד מספרים. צריך לחוות אותם.

אני אסיר תודה על הדרך שהתיאטרון פתח בפניי, ועל הזכות לראות כבר יותר מ־20 שנה כיצד אותה דרך משנה גם את חייהם של אנשים אחרים. אני מאמין שלא במקרה אומרים שהתיאטרון הוא מראה של החיים. לפעמים, דווקא כשאנחנו מעזים לשחק, אנחנו מתחילים להיות יותר אנחנו.