תודה שהגעתם

כמה קולות יכולים לחיות באדם אחד?

וכמה קולות שונים אנחנו מסוגלים באמת לשמוע?

מורה לתיאטרון מגיע לבית הספר ומנסה להבין מה נכון ללמד בזמן מלחמה. מתוך הסיטואציה הזאת נפתחת הצגת יחיד רבת־דמויות, המביאה אל הבמה תלמיד שכול, חיילת, תלמידה שמנסה למצוא את מקומה, מנהלת המבקשת להחזיק את המערכת, הורים מפוחדים ומורה שמנסה לא לאבד את האמונה בכוחה של האמנות.

יעקב דניאל נמצא לבדו על הבמה, כמעט ללא תפאורה ואביזרים, ועובר בין הדמויות באמצעות הגוף, הקול, המבט והנשימה. כל דמות מביאה אמת אחרת — ולעיתים דווקא המפגש ביניהן מאפשר לראות את המציאות מחדש.

המופע נע בין כאב להומור, בין פחד לתקווה ובין רצון לצעוק לצורך שמישהו פשוט יקשיב.

בסיום ההצגה נפתחת שיחה עם הקהל. אפשר לשתף, לשאול, להגיב או רק להקשיב — זהו המשך טבעי של הערב, ומרחב שבו גם הקולות שבאולם מקבלים מקום.

ההצגה יכולה לפגוש גם אתכם

אם גם אתם מרגישים שהמציאות הישראלית נעשתה מורכבת מכדי לסכם אותה במשפט אחד — ואם אתם מבקשים לפגוש דעות שונות בלי להיכנס מיד לוויכוח — ההצגה הזאת נוצרה גם עבורכם.

אם אתם מאמינים שלתיאטרון יש יכולת לפתוח את הלב ולא רק לעורר מחשבה — זה בדיוק המקום. אפשר להגיע לבד, בזוג, עם חברים, עם בני משפחה או כקבוצה.

עדויות מהקהל

למה כתבתי את ההצגה הזאת

מאז ה־7 באוקטובר פגשתי הרבה אנשים וקולות: אנשי מילואים, קציני בריאות הנפש, הורים לשורדי הנובה, תלמידים, מורים וצוותי חינוך. פגשתי פחד לצד גאווה, כעס לצד תקווה, אנשים שרוצים לדבר ואנשים שכבר אין להם מילים. מתוך המפגשים האלה נולדה ההצגה. רציתי לתת מקום לדמויות שונות, גם כשהן חושבות אחרת ממני ואחת מהשנייה. האתגר שלי היה להתקרב לכל דמות בלי לשפוט אותה, להקשיב למה שמניע אותה ולנסות לראות את המציאות דרך העיניים שלה. אני מזמין אתכם להגיע, לפגוש את הדמויות — ואולי גם משהו מעצמכם.יעקב