מאמר שנכתב במסגרת קורס באוניברסיטת חיפה — על הקשר בין פלייבק לוויסות רגשי ושינוי נוירוביולוגי
מאמר במסגרת קורס "המוח הרוקד", ד"ר ליאת איילון, אוניברסיטת חיפה | מאת: יעקב דניאל
תיאטרון פלייבק הוא צורת תיאטרון אימפרוביזציה ייחודית, בה אנשים משתפים סיפורים אישיים, והשחקנים משחקים אותם בחזרה על הבמה באמצעות משחק, תנועה, מוזיקה ודימוי. על אף שאינו מוגדר ככלי טיפולי מובהק, הוא מכיל מרכיבים מוכרים מעולם הטיפול.
חוויות טראומטיות מותירות חותם בלתי נראה על מערכת העצבים. האמיגדלה — מרכז הפחד במוח — לומדת להגיב לתזכורות גם כשהסכנה חלפה. הגוף נשאר בכוננות, הנפש בעמדת הגנה.
אחת הדרכים היעילות להשפיע על תגובות אלו היא חשיפה בטוחה — מגע מדורג עם תכנים קשים, בתוך מרחב מוגן ותומך. זה בדיוק מה שסדנת פלייבק יכולה לייצר.
✦ כשסיפור של אדם מומחז על הבמה — הוא חווה מרחק אסתטי. הוא רואה את הסיפור "מבחוץ", בתוך מרחב שמאפשר עיבוד מחדש — בלי להיות מוצף.
במהלך שנות העבודה עם קבוצות מגוונות — כולל אסירים, אנשים עם עבר טראומטי, ניצולי שואה — ראינו שוב ושוב כיצד פלייבק מאפשר לאנשים לגעת בסיפורים שהיו קפואים בהם, בצורה שמרגישה בטוחה.
הסיפור לא נשאר בגוף — הוא יוצא, נראה, ומוחזר עם אמפתיה. זה לא טיפול. זה יותר קדום מכך — זה חיבור אנושי.
מנחה קבוצות שלמד פלייבק לא רק רוכש "תרגיל חדש". הוא מפתח יכולת ליצור מרחב של עדות — מקום שבו אנשים מרגישים שמותר להם להיות מה שהם.
זה האתגר הגדול ביותר של כל מנחה — ובדיוק זה מה שהתכנית שלנו מלמדת.
בואו למפגש חשיפה חווייתי — ללא עלות וללא התחייבות
לשריון מקום במפגש החשיפה