הרגע שמישהו מספר — והמטפל, השחקן, המנחה — מחזיר לו את הסיפור. מה קורה שם בפנים?
מכירים את הרגע שאתם משתפים מישהו בדבר אישי, ומצפים בהתרגשות לתגובה? זה רגע ממש מיוחד. נוצרת הזדמנות לגעת בנושא, בפצע, בכמיהה.
פרויד ורבים אחריו מדברים על העלאה מהלא-מודע למודע. אבל לפעמים אדם יוצא מהמשרד של המטפל עם ראש כבד — מותש מהכובד, ועדיין עצוב.
פסיכולוגיית העצמי (Self Psychology) של היינץ קוהוט מציעה נקודת מבט שונה. לפיה, מה שאנחנו צריכים מעל הכל הוא להרגיש שרואים אותנו — שמישהו מקשיב, מכיל, ומשקף לנו מי אנחנו.
קוהוט קרא לכך "תפקודי עצמי-עצמי" — הצורך שמישהו אחר יפעיל עבורנו תפקודים פנימיים שאנחנו מתקשים לבצע לבד: הרגעה, ביסוס ערך עצמי, תחושת חלק ממשהו גדול יותר.
✦ בפלייבק — כשמישהו מספר סיפור ושחקנים מחזירים אותו — מתרחש בדיוק תהליך זה. הסיפור נראה, נשמע ומוחזר. זהו מרחב של ביסוס עצמי קולקטיבי.
כשמנחה קבוצה יודע לתת לסיפורים מרחב — לא לפתור, לא לנתח, אלא פשוט לשקף ולהחזיר — הוא נותן לקבוצה חוויה של מכילוּת. זה מה שפלייבק עושה בצורה הטבעית ביותר.
ומנחה שעבר את ההכשרה יודע לייצר את הרגע הזה — לא רק פעם בשנה, אלא בכל מפגש.
בואו למפגש חשיפה חווייתי — ללא עלות וללא התחייבות
לשריון מקום במפגש החשיפה